על מה בדיוק מבוסס האיסור שאנו נוהגים בימינו שלא להדליק ולכבות חשמל בשבת וביום טוב?
השאלה מתייחסת רק לעצמות החשמל, לא לשיקולים של עובדא דחול, ולא לתוצאות אפשריות של השמוש בחשמל - תוצאות שלפעמים אסורות מסיבות אחרות (כמו בישול, הבערה, השמעת קול נגינה). בשאלה זו יש לדון מתוך הבנת מהות החשמל, בלי להחליט מראש שהדלקה וכבוי של חשמל אסורים ובלי לחפש פלפולים דחוקים כיצד לאוסרם.
רבי ברוך שיק משקלוב כותב בהקדמה לספר שתרגם על "אוקלידוס", בשם הגר"א:
השאלה מתייחסת רק לעצמות החשמל, לא לשיקולים של עובדא דחול, ולא לתוצאות אפשריות של השמוש בחשמל - תוצאות שלפעמים אסורות מסיבות אחרות (כמו בישול, הבערה, השמעת קול נגינה). בשאלה זו יש לדון מתוך הבנת מהות החשמל, בלי להחליט מראש שהדלקה וכבוי של חשמל אסורים ובלי לחפש פלפולים דחוקים כיצד לאוסרם.
רבי ברוך שיק משקלוב כותב בהקדמה לספר שתרגם על "אוקלידוס", בשם הגר"א:
"ובהיותי בק"ק וילנא המעטירה, אצל הרב המאור הגדול, הגאון מאיר עיני הגולה, החסיד המפורסם מו"ר אליהו נ"י, בחודש טבת שנת תקל"ח, שמעתי מפיו הקדוש, כי כפי שיחסר לאדם ידיעת שארי החכמות, לעומת זה יחסרו לו מאה ידות בחכמת התורה הקדושה, כי התורה והחכמה צמודים יחד. וציווה לי להעתיק מה שאפשר ללשוננו הקדושה מן החכמות וכו' ישוטטו רבים ותרבה הדעת בין עמנו ישראל, ותסור לשון לאומים אשר כשאון מים רבים ישאון לעומתנו, 'איפה חכמתכם', ונמצא שם שמים מתחלל."בני יששכר שנתמכו ע"י זבולון היו גדולי המדענים בעולם בדורותיהם. גם בימינו מצוה על תלמידי חכמים לדעת יותר ממה שיודעים הגויים, "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", ושלא יאמרו על תלמידי חכמים "איפה חכמתכם, ונמצא שם שמים מתחלל". תלמיד חכם שאינו יודע מתימטיקה, או רפואה, או מדעי הטבע, "יחסרו לו מאה ידות בחכמת התורה הקדושה". התועלת בלמוד ההמתימטיקה, הרפואה, ומדעי הטבע, אינה רק לצורך עסוק במלאכה. תלמיד חכם שלמד חכמות אלו מבין את חכמת התורה, מבין את עומק ההלכה, ומבין כיצד הקב"ה נוהג את עולמו, פי מאה יותר טוב ממי שלא למדן.
חשמל איננו אש
בשנים הראשונות אחרי המצאת הנורה החשמלית לא נהגו בזה לאיסור והיו רבים שהדליקו וכיבו חשמל בשבת. מאוחר יותר טען מי שטען שחשמל הוא אש כי נורת החשמל פולטת חום ואור שדומים לאש. מכיון שמהות החשמל לא היתה עדין ידועה אז, האמינו לטענה שגויה זו מחוסר ידיעה. אחר כך, הבינו את הטעות והבינו שחשמל איננו אש, אלא רק שמנורה חשמלית עם חוט להט היא גחלת של מתכת. כיום אין יותר מקום לטענה שחשמל הוא אש. אש היא ריאקציה כימית בין דלק לחמצן שיוצרת חום וחומרים חדשים. זרם החשמל הוא זרימת אלקטרונים בחוט מוליך, כמו מים שזורמים בצנור. אין שום דמיון ביניהם. וכן, מותר לבשל בחום השמש - חום השמש אינו נחשב לתולדת אש. מה שחשבו בעבר בטעות על מהות החשמל, אינו מעלה ואינו מוריד. כיום אנו יודעים שחשמל ואור מנורה חשמלית אינם אש.
לדעת הגרש"ז אוירבך, איסור הבערה שיך רק במנורה חשמלית עם חוט להט, שדינה כדין גחלת של מתכת. ברוב המפסקים החשמליים בימינו (מחשב, טלפון, רדיו, מנורות LED) גם אין ניצוצות חשמליים. לעומת זאת, כשלובשים או פושטים סוודר מעל הראש ביום יבש נוצרים ניצוצות חשמליים רבים (אלקטרונים קופצים) מחיכוך הסוודר בשערות. ביום יבש הניצוצות הם פסיק רישא גם אם לא תמיד רואים אותם, ואעפ"כ אין אסור ללבוש או לפשוט סוודר בשבת ביום יבש. מכאן אנו למדים שאין בשבת איסור על ניצוצות חשמליים. (ניצוץ חשמלי שונה לגמרי ואין לו שום דמיון לניצוץ אש המוזכר בהלכה.)
כל החומרים הגשמיים בעולם מכילים כמויות אדירות של אלקטרונים. אין שום דבר בעולם שאין בו אלקטרונים. כל חפץ שנוגעים בו - עצם הנגיעה גורמת לזרימת אלקטרונים מהיד אל החפץ או מהחפץ אל היד. זרימה זו של האלקטרונים דינה כפסיק רישא כי כל נגיעה גורמת לזרימה כזאת. כשהולכים על שטיח ביום יבש מרגישים לפעמים דקירה ביד כשנוגעים בחפץ מתכתי. דקירה זו היא תוצאה של זרימת אלקטרונים במספר רב כל כך שאפשר להרגיש את הזרימה ביד. כל זרימה כזאת היא ניצוץ חשמלי. לא יעלה על הדעת לאסור נגיעה בחפצים מותרים בשבת. מכאן אנו למדים שאין שום איסור על הזרמת אלקטרונים בשבת, ואין שום איסור על גרימת ניצוץ חשמלי.
מוליד, בונה, ומכה בפטיש
אחרי שהתבטל תרוץ האש, נראה שחפשו תירוצים אחרים כיצד להצדיק את האיסור שהתרגלו אליו, והמציאו טענות חדשות של איסורי מוליד [1,2], בונה [3], ומכה בפטיש [4]. על ההמצאות של איסורי מוליד, בונה, ומכה בפטיש, רבו החולקים [5,6,7]. בנוסף למחלוקות הידועות, יש השגות נוספות. אם נאמר שאסור להוליד זרם חשמלי בחוט, אז גם זרם מים בצנור אסור להוליד, ואין שום הבדל ביניהם. עובדה היא שלא מצאנו בגמרא איסור הולדת חום, קול, אור, וזרם מים, למרות שהם היו ידועים בזמן הגמרא. ההמצאה של איסור מוליד בחשמל בוססה על איסור הולדת ריח בבגדים. הולדת ריח בבגדים, שאסורה, עושה שנוי בבגד ומביאה לידי בגד חדש שיש בו ריח, אחרי שקודם לא היה בו ריח. בזרם חשמל או מים אין שום דמיון ואפילו לא אבק דמיון לריח. עובדה היא שאין אוסרים הולדת זרם מים בצנור, ואין אוסרים הוספת מלח שמוליד באוכל טעם חדש, ואין אוסרים פתיחת חלון כדי לתת לקרני השמש להכנס ולהוליד אור בחדר, ואין אוסרים שפשוף יד ביד כדי להוליד חום ע"י חכוך ביום קר, ואין אוסרים פתיחת שני חלונות ברוח כדי להוליד זרימת אויר בבית.
אם החשמל אסור משום בונה או מכה בפטיש, אז גם פתיחה וסגירה של ברז מים בשבת צריכה להיות אסורה. אין שום הבדל ביניהם. זה מעגל זרימת אלקטרונים בחוט וזה מעגל זרימת מים בצינורות. בדיוק כמו שאין איסור בונה או מכה בפטיש בפתיחה וסגירה של ברז מים, או בפתיחה וסגירה של חלון, כך אין איסור בונה או מכה בפטיש בפתיחה וסגירה של מפסק חשמלי. אין מי שחולק על זה שאיסור בונה אינו חל על כלים קטנים שכל הדיוט יכול לפתוח ולסגור בלי צורך בכח רב או במומחיות של אומן. אז, מדוע שיהיה אסור לדבר בטלפון או להדליק פנס חשמלי מוחזק ביד מסוג LED שאין בו הבערת חוט להט?
איסור מכה בפטיש או תקון כלי אינו שיך יותר אחרי סיום המלאכה ביום חול. פתיחת ברז מים ונעילת דלת הם עיקר תקונם וגמר מלאכתם. אף על פי כן, אין איסור לפתוח או לסגור ברז מים או דלת בשבת, ואין איסור לנעול דלת בשבת, אחרי שנפתחו ונסגרו פעם אחת ביום חול. אז, מדוע שיהיה אסור לפתוח ולסגור מפסק חשמלי אחרי שנפתח ונסגר פעם אחת ביום חול?
בית שהיה סגור זמן רב יש בו לפעמים ריח רע ולא נעים להיות בו. מותר בשבת לפתוח שני חלונות כדי שהרוח עם ריח השדה מבחוץ תכנס בחלון אחד, תזרום דרך הבית, ותצא מהחלון השני. ואין חוששים למוליד ריח או מוליד זרם אויר או בונה או תקון הבית בשבת. אם כך, אז מדוע אוסרים לפתוח את הדרך לאלקטרונים שיכנסו למאורר חשמלי בחוט אחד, יזרמו דרך המאורר, ויצאו מהחוט השני, כך שהמאורר יעשה רוח לתועלת האדם?
יש סברה טעויה כאילו הפעלת מפסק חשמלי גורמת לבריאת אלקטרונים שלא היו קיימים מקודם. סברה זו היא טעות גדולה בידיעת המציאות. האלקטרונים קיימים בחוטי החשמל מאז ומעולם. האלקטרונים נבראו בששת ימי בראשית. זרם חשמלי הוא זרם של אלקטרונים קיימים שרק נעים ממקום למקום. בטריה וגנרטור חשמלי דוחפים ומושכים אלקטרונים קיימים בדיוק כמו שהבדלי לחץ אויר דוחפים ומושכים אויר שזורם כרוח. אין בהם בריאה של אלקטרונים חדשים בדיוק כמו שברוח אין בריאה של אויר חדש. הפעלת מפסק חשמלי גם אינה נותנת שום דחיפה לאלקטרונים שיתחילו בתנועתם, אלא רק פותחת את דרך המעבר לאלקטרונים, בדיוק כמו ברז מים שפותח את דרך המעבר למים, או כמו פתיחת חלון שפותחת את דרך המעבר לרוח.
אין שום דבר בעולם שאין בו אלקטרונים. כל חפץ שנוגעים בו - עצם הנגיעה גורמת תמיד לזרימת אלקטרונים מהיד אל החפץ או מהחפץ אל היד (פסיק רישא). אז איך אפשר לאסור תנועת אלקטרונים ממקום למקום, בשעה שמותר להניע מים ממקום למקום, ומותר לנשוב רוח בפה ולהניע אויר ואבק ממקום למקום, ומותר לפתוח חלון ולתת לקרני השמש לנוע אל תוך החדר, ומותר לפתוח מכסה של בקבוק ולמזוג משקה לכוס, ומותר לנער מלח מכלי אחד לכלי אחר?
מכאן אנו למדים, וכך כתב הגרש"ז אוירבך [5], שאיסורי הפעלת מפסק חשמלי בשבת משום 'מוליד' או 'בונה' או 'מתקן כלי' או 'מכה בפטיש' הם המצאות שאין להן בסיס. האיסור היחיד שנותר בעינו הוא איסור הבערה. הבערה היא תוצאת השמוש בחשמל ואינה עצמות החשמל.
השוואת דין ברז אלקטרונים לדין ברז מים
מפסק חשמלי הוא ברז לאלקטרונים. לענין הלכות שבת, ברז אלקטרונים פועל בדיוק כמו ברז מים. כשפותחים ברז מים מעל הכיור, מסלקים מחסום שמפריע לזרימת המים, מולידים זרימת מים בצנורות המים והביוב, בונים את מעגל זרימת המים בצנורות, וכשעושים זאת בפעם הראשונה יש בזה משום מכה בפטיש. אותו דבר בדיוק קורה כשפותחים ברז אלקטרונים - מסלקים מחסום שמפריע לזרימת האלקטרונים, מולידים זרימת אלקטרונים בחוטים, בונים את מעגל זרימת האלקטרונים בחוטים, וכשעושים זאת בפעם הראשונה יש בזה משום מכה בפטיש.
מכאן אנו למדים שדין הפעלת ברז אלקטרונים בשבת צריך להיות זהה לדין הפעלת ברז מים בשבת, מכל הבחינות - מוליד, בונה, ומכה בפטיש.
הדמיון בין זרימת אלקטרונים לזרימת מים - יש בו השגה חזקה ביותר על איסור חשמל בשבת.
בזרם חשמלי אין בריאה של אלקטרונים חדשים. זרם החשמל הוא זרם של אלקטרונים קיימים ואין מי שחולק על זה, לא הפוסקים ולא המדענים. זרם זה דומה מאד לזרם מים בצנור. המתח החשמלי (וולט) דומה ללחץ המים וכמות האלקטרונים הזורמים (אמפר) דומה לכמות המים הזורמים. גם הנוסחאות המתימטיות שמתארות זרימת חשמל וזרימת מים נראות דומות לחלוטין. הדמיון בין מים ואלקטרונים גדול יותר ממה שרוב הצבור יודעים. למשל: ניצוץ חשמלי הוא אלקטרונים שעפים מצד אחד לשני בלי חוט מוליך, בדיוק כמו מים שיוצאים מהברז ועפים באויר בלי צנור עד שהם פוגעים בכיור או באדמה. מים אפשר להעיף בכח למרחק גדול אחרי שיצאו מהצנור, ואלקטרונים אפשר להעיף בכח למרחק גדול אחרי שיצאו מהחוט המוליך. יש כלי שאוגר מים ויש כלי שאוגר אלקטרונים. יש מנוע מסתובב שמופעל ע"י זרימת אלקטרונים (מנוע חשמלי) ויש מנוע מסתובב שמופעל ע"י זרימת מים. יש מכשירים שמתעוררים לפעול את פעולתם ע"י זרימת אלקטרונים (טענת החזון-איש לאסור בונה) ויש מכשירים שמתעוררים לפעול את פעולתם ע"י זרימת מים. לדוגמא, אפשר להפעיל מאוורר שיעשה רוח ע"י מנוע מים שמתחיל את פעולתו ע"י פתיחת ברז מים. יש מכשירים שע"י זרימת אלקטרונים הם מולידים פעולות למיניהן (טענת הבית-יצחק לאסור מוליד) ויש מכשירים שע"י זרימת מים הם מולידים פעולות למיניהן. עם זרם חזק של מים אפשר לקדוח חורים ועם זרם חזק של אלקטרונים אפשר לקדוח חורים. ויש עוד הרבה דוגמאות.
ראה גם את דברי הגרש"ז אוירבך [5-א] על פעולות מותרות אחרות שנעשות על ידי הזרמת אויר או מים.
יותר מזה, זרימת מים נראית לעין ומורגשת בחושים בגשמיות. זרימת אלקטרונים אינה נראית לעין ובמתח נמוך אי אפשר להבחין בה בחושים. זה דומה להבדל בדיני כשרות בין שרצים גדולים הנראים לעין וחיידקים שאינם נראים לעין. על כן, דיני מים בשבת צריכים להיות חמורים יותר מדיני אלקטרונים, ולא להיפך כמו שנוהגים בימינו. אם ברז מים מותר בשבת אז קל וחומר שברז אלקטרונים מותר בשבת. ואם ברז אלקטרונים אסור בשבת אז קל וחומר שברז מים אסור בשבת. כדי שלא לעשות חוכא ואיטלולא מההלכה, ההלכה צריכה להיות ששניהם מותרים, או שניהם אסורים, או ברז מים אסור וברז אלקטרונים מותר!
בברז מים פתוח בחלקו - אפשר לשנות את קצב המים הזורמים בלי חשש מוליד, בונה, ומכה בפטיש. גם בברז אלקטרונים פתוח בחלקו - אפשר לשנות את קצב האלקטרונים הזורמים בלי חשש מוליד, בונה, ומכה בפטיש. ואכן, יש המתירים זאת.
לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו
"לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" (דברים יג,א) הם שני איסורים דאורייתא. יש רפורמים חילונים שעוברים על איסור דאורייתא "לא תגרע ממנו", ויש גם מי שעוברים על איסור דאורייתא "לא תוסף עליו".
ה' אמר לאדם לא לאכול מעץ הדעת. אדם הוסיף סייג לדברי ה' ואמר לחוה גם "ולא תגעו בו". לאדם היתה כוונה טובה - הוא רצה להרחיק את אשתו מהחטא. הוא רצה שהיא לא תיגע בעץ כדי שלא תתפתה לאכול ממנו. ואז גם אמרה חוה לנחש "ולא תגעו בו". בגלל התוספת הזאת הצליח הנחש לשכנע את חוה לאכול מעץ הדעת. ובגלל זה גורשו אדם וחוה מגן עדן. אפשר לטעון שהתוספת של "ולא תגעו בו" היא סייג שנועד להרחיק את האדם מן העברה. אך, העובדה היא שהתוספת הזאת היא שהובילה לגרוש של אדם וחוה מגן עדן.
אפילו משה רבנו צווה לנו רק את מה ששמע ישירות מה' ולא המציא שום דבר מדעתו. קל וחומר שאסור לאף אחד אחר להמציא חומרות ואיסורים שלא נאמרו ע"י ה' למשה רבנו או לנביאים. ומי שכן ממציא חומרות ואיסורים כאלה חוזר על הטעות של אדם וחוה וגורם להנצחת הגרוש מגן עדן.
אלה שחוזרים שוב ושוב על הטעות של אדם וחוה, ממשיכים להמציא חומרות ואיסורים שאינם חלק מהתורה שבכתב או מהתורה שבע"פ כפי שנמסרה לנו ע"י הנביאים, ועוברים על איסור דאורייתא "לא תוסף עליו".
שאלות לפוסקים
א. אם דנים בנושא בלי להחליט מראש שברז אלקטרונים אסור, ובלי לחפש פלפולים דחוקים להצדקת האיסורים שהורגלנו בהם, אז, כיצד יתכן המצב ההפוך בימינו בו ברז אלקטרונים (מפסק חשמלי) אסור בשבת בשעה שברז מים מותר? ואם נקח בחשבון את ההלכה: "הורו בית דין שיצא השבת לפי שנתכסית החמה, ודימו ששקעה, ולסוף זרחה החמה, אין זו הוריה, אלא טעות." (רמב"ם, הלכות שגגות, פרק יד, ז) אז אולי באמת יש כאן טעות? ואולי באמת שניהם מותרים, או שניהם אסורים, או ברז מים אסור וברז אלקטרונים (מפסק חשמלי) מותר?
ב. יש הרבה מצבים בהם אותה פעולה לפעמים מותרת בשבת ולפעמים אסורה. לדוגמא: מותר לפתוח דלת להכנסת אויר הביתה; אסור לפתוח דלת אם יש לידה נר דולק; ואין אוסרים את פתיחת כל הדלתות בעולם מחשש שמא יבואו לפתוח דלת באיסור. וכן: מותר להזיז שלחן שיש עליו אוכל; אסור להזיז שלחן שיש עליו נרות דולקים; ואין אוסרים את הזזת כל השלחנות בעולם מחשש שמא יבואו להזיז שלחן באיסור. מותר לפתוח ברז מים בכיור; אסור לפתוח ברז מים בחצר מעל צמחים; ואין אוסרים פתיחת כל ברזי המים בעולם מחשש שמא יבואו לפתוח ברז מים באיסור. אם כן, מדוע לא יגדירו הפוסקים פעולות מותרות ופעולות אסורות בברז של אלקטרונים (מפסק חשמלי), בדיוק כמו שיש פעולות מותרות ופעולות אסורות בנושאים אחרים?
ג. מדוע אין הפוסקים בימינו נותנים דעתם למה שכתב הרמב"ם: "כל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי, אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלימדו, אלא על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע." (הלכות קדוש החודש, יז, כד). משנודעה האמת על מהות החשמל "אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלימדו". דהיינו, אין סומכין על פסיקות ישנות שנבעו מחוסר ידיעה בזמנם על מהות החשמל, אלא, "על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע". האם קיימת אפשרות שאיסור החשמל בשבת התחיל בגלל טעות או חוסר ההבנה שהיה בזמנם במהות החשמל?
ד. "לא תוסף עליו" הוא איסור דאורייתא. לא דיך מה שאסרה תורה, שאתה אוסר עליך דברים המותרים?
מקורות
[1]. הרב יצחק שמעלקיש דן באיסור שימוש בטלפון שאיננו אש. הוא מחדש כי קיים איסור דרבנן הקרוי ''מוליד''. דוגמא לאיסור זה הוא לרסק ברד ושלג בשבת ולהפוך את המוצק לנוזל וכדומה. 'מוליד' הוא איסור דרבנן בלבד. הדברים נשענים על הגמרא (ביצה כג) שם נאסר להוליד ריח בבגדים וכלים בשבת וביום טוב משום 'מוליד ריח'.
"אם רשאים לדבר בשבת על ידי מכונה הנקראת טעלעפון. והנה לפע"ד יש איסור בדבר, ושומר נפשו ירחק ממנו. כי מלבד מה שמוכרח למדבר במכונה כזאת להכות מקודם בפעמון עת ירצה לדבר, וזה איסור משום משמיע קול, יש איסור עוד משום דע"י סגירת זרם העלעקטרי נולד כח עלעקטרי, וזה אסור בשבת. דכמו בסחופי אשיראי, דאמרינן בביצה כג דאסור משום דמוליד ריחא, דאסור לעשות עלעקטרישע פערבינדונג (חיבור חשמלי). ומהאי טעמא לדעתי יש לאסור לעשות זאדא וואססער (מי סודה) משום דגם שמה מוליד הרכבה חימית (חעמישע פערבינדונג)." (שו''ת בית-יצחק יו"ד, השמטות סימן לא)[2]. דיון בשאלת מוליד זרם חשמלי בשבת, הרב פרופ' זאב לב, מכון צמת.
http://www.zomet.org.il?CategoryID=198&ArticleID=225
[3]. חזון איש כותב:
"עוד יש בזה משום תיקון מנא, כיון שמעמידו על תכונתו לזרום את זרם החשמל בתמידות. וקרוב הדבר דזה בונה מהתורה כעושה כלי. וכש"כ כאן שכל החוטים מחוברין לבית, והוי ליה כבונה במחובר. ואין כאן משום אין בנין וסתירה בכלים, אלא שדינו כמחובר דיש בו משום בנין וסתירה, אבל הכא אין נפקותא בזה, דאפילו בכלים כה"ג חשוב בונה ... ובפתיחת החשמל שמכניסים הזרם בחוטים חשיב לעולם כתקע, דאף את"ל שקנה של סיידין אף בתקע אינו אלא מדרבנן, היינו דוקא בהרכבה של ב' גשמים, שאפשר לחושבן כשניים משתתפין בפעולה אחת, אין התקיעה מכרעתן לגשם אחד כל שפירוקן נחוץ לטיח של הנמוך. אבל תיקון צורה להגשם, ונעשה זה ע"י שימוש - ודאי חשיב בונה. ואף אם השימוש הוא לשעות מיוחדות ואח"כ פוסקו, דהפסיקה היא מכאן ולהבא, והצורה הראשונה אינה בת פירוד מן הגשם. ואחרי שההדלקה היא בנין, הכיבוי הוא סותר." (חזון איש, שבת, סימן נ, אות ט)
[4]. מתקן מנא (מתקן כלי, מכה בפטיש): החשש לאסור מתקן מנא בסגירת מעגל חשמלי מובא ע"י כמה מן
הפוסקים, ועיין בהרחבה בציץ אליעזר ח"ו סי' ו וח"ג סי' טז. לדעת רש"י ושאר
הראשונים, הסוברים שאין בנין וסתירה בכלים, מתקן מנא אסור משום מכה בפטיש,
וכלשון הרמב"ם בהלכות שבת כג,ד: "כל דבר שהוא גמר מלאכה חייב עליו משום מכה
בפטיש. ומפני זה הגורר כל שהוא, או המתקן כלי באיזה דבר שיתקן - חייב".
הלבטים העיקריים סביב חיובו של הסוגר מעגל חשמלי משום מתקן מנא הינם, שלכאורה נראה שהחיוב משום מתקן מנא הוא כאשר הפעולה היא פעולת תיקון והשלמת הכלי, אך לא כאשר הפעולה המדוברת נעשית בדרך של שימוש, וכשם שיש צורך בפעולה יש צורך גם בהפסקתה. סברה זו מובאת בשמירת שבת כהלכתה (טו,י) בשם הגרש"ז אויערבך לחלק בין משחק בצעצועים בעלי מנוע קפיץ, שמכריע להיתר, לבין מתיחת שעון קפיץ, שמכריע לאסור. שעון - כאשר הוא עומד, אין בו שום תועלת. לו יכולנו לייצר שעון שאינו פוסק מהילוכו לעולם, היה זה השעון האידיאלי. על כן בשעה שאין השעון מראה את השעה, הוא נחשב בגדר של כלי מקולקל. לא כן מכשיר חשמלי, כגון עגלת נכים, שכשם שצריכים שברגע מסויים תהיה בתנועה, כמו כן צריכים ברגע אחר שתפסיק את תנועתה, ועל כן אין כאן משום תקון כלי אלא דרך של שימוש.
הלבטים העיקריים סביב חיובו של הסוגר מעגל חשמלי משום מתקן מנא הינם, שלכאורה נראה שהחיוב משום מתקן מנא הוא כאשר הפעולה היא פעולת תיקון והשלמת הכלי, אך לא כאשר הפעולה המדוברת נעשית בדרך של שימוש, וכשם שיש צורך בפעולה יש צורך גם בהפסקתה. סברה זו מובאת בשמירת שבת כהלכתה (טו,י) בשם הגרש"ז אויערבך לחלק בין משחק בצעצועים בעלי מנוע קפיץ, שמכריע להיתר, לבין מתיחת שעון קפיץ, שמכריע לאסור. שעון - כאשר הוא עומד, אין בו שום תועלת. לו יכולנו לייצר שעון שאינו פוסק מהילוכו לעולם, היה זה השעון האידיאלי. על כן בשעה שאין השעון מראה את השעה, הוא נחשב בגדר של כלי מקולקל. לא כן מכשיר חשמלי, כגון עגלת נכים, שכשם שצריכים שברגע מסויים תהיה בתנועה, כמו כן צריכים ברגע אחר שתפסיק את תנועתה, ועל כן אין כאן משום תקון כלי אלא דרך של שימוש.
[5]. רבים מחכמי דורו חלקו על החזון איש
ולא
קיבלו את חידושו. ראש וראשון להם הוא הגרש"ז אוירבך, שהרבה להקשות עליו
והתווכח עמו: "דבריו הם חידוש גדול עד מאד, וכל אלה שנושאים ונותנים בעניני
חשמל לא הזכירו כלל לחשוש בזה למלאכות של בונה וסותר.
(מנחת-שלמה ח"א סי' יא)
עיון ארוך ומדוקדק בדברי החזון איש נמצא
במאמרו של הגרש"ז אוירבך "בירורים בענין מלאכת בונה וסותר בסגירת ובפתיחת
מעגל חשמלי בשבת (קובץ מאמרים בעניני חשמל עמ' 59). עיקר ההשגות על שיטת
החזון איש הן:
א. לא מצינו איסור בהפעלת מנועי קפיץ כגון אלו שבצעצועי ילדים (שמירת שבת כהלכתה טו,י). וכמו כן לא מצינו איסור בגרימת תנועה בכוחו של אויר דחוס כפתיחת דלתות באמצעות בוכנות אויר כגון אלו שבדלתות האוטובוס, או בהפעלת מנוע פניאומטי - מנוע המופעל ע"י הזרמת אויר דחוס על טורבינה קטנה המצויה על ציר המנוע. הדבר נלמד מהגמ' בשבת דף יח בעניין הטוחן בריחים של מים. אגלי-טל במלאכת טוחן מביא בשם מגן-אברהם שהדיון לגבי חיוב טוחן הוא גם בכגון "שהחיטים היו מונחים בתיבה שעל הריחיים, והריחיים היו סגורים, ובא הוא וסילק הדף ודחפו המים את הגלגל ונטחנו החיטים". ואומנם חייב משום טוחן על מה שנטחן בכוח ראשון, אך לא מצינו אף הוה אמינא לחייבו על עצם סיבוב הריחיים אלמלא היו שם חיטים, משום בונה או מתקן מנא.
ב. חידושו של החזו"א להחשיב חיבור של מעגל חשמלי כתקע דאפילו בכלים הוי בנין, הינו חידוש מפליג, שכן מפשטות הגמ' משמע שתקע הינו חבור שנעשה בחוזק ויש בו משום מעשה אומן. דבר זה קשה לאמר על הפעלת מתג חשמלי, שהזזתו קלה, ובוודאי שאין בה משום מעשה אומן. החילוק שכתב החזו"א, שבחיבור שני גשמים אמנם החיוב רק בתקע, אך בחבור "צורה וגשם" (בלשוננו: אנרגיה וחומר) נחשב בכל אופן לתקע, הוא בודאי חידוש מופלג. אלא שכפי שמקדים הגרש"ז אויערבך בראשית מאמרו, יש לחוש לשיטת החזו"א, ודבריו שלו נאמרים בדרך משא ומתן, שהמעיינים יתנו אל ליבם לעיין בזה.על ההמצאה של איסור 'מוליד' חולק הגרש"ז אוירבך על בית-יצחק שהמציא איסור 'מוליד זרם חשמלי'. כך כתב לענין טלפון בשבת (מנחת-שלמה ח"א סי' ט):
לענ"ד נראה, דבכהאי גוונא, דלא נעשה כלל שום הדלקה או כיבוי, כי אם מחבר רק את הטלפון עם הזרם, אין לאסור בשבת ויו"ט, לא משום מכה בפטיש ולא משום מוליד. אך חושבני שהמון העם אינו יודע כלל להבחין בכך, ויוכל לטעות ע"י זה לומר שמותר גם להדליק ולכבות את החשמל (מנורה עם חוט להט) בשבת. לכן אף לדידן אין להתיר דבר זה, כי אם במקום צורך גדול. וכעי"ז מצינו בשאילת-יעבץ, דאע"ג שסובר דעריכת שעון בשבת דומה לפתיחת וסגירת מנעול דשרי, אפילו הכי כתב שלמעשה נכון להחמיר, מפני שנראה בעיני הבריות כתיקון כלי, וכל שכן כאן... אך מה אעשה שכבר הורה זקן, והוא הגאון מוהר"י שמעלקיש ז"ל בשו"ת בית-יצחק יו"ד ח"ב סי' לא בהשמטות, על דבר הטלפון (לאסור משום מוליד).
[6]. ר' שלום אלחנן הלוי יפה כותב:
"אין בחשמל איסור מוליד לפי שעיקר כח השורף של העלעקטרי כבר מוכן ועומד שם בבית המכונה הגדולה (חברת החשמל)." (בית ועד לחכמים, סימן ג')[7]. הרב אלטר משה שטייגליץ כותב:
"לא דמי להך דביצה (מסכת ביצה, כג, א) דמוליד ריחא, והוא דבר הנרגש באחד מחמשת החושים, אבל כח העלקטרי אשר לא יוכל לא לראות ולא לשמוע ואינו מושג לאחד מחמשת החושים ולא נדע מה הוא, איך יאמר עליו כי אסור לעשותו בשבת?" (צל"ח החדש, קונטרס אחרון למאמר א', ברטפלד, תרע"ג, דף קל"ז ע"א)
