שיר זה מוקדש באהבה לכל מי שחושב שהוא צדיק יותר מחברו
תרגום חופשי מאנגלית: אלי שקדי וצבי שקדי
ליל הגאולה הגיע, ובכל בית-מדרש
שלמדו בו תורה, אם בפשט או בדרש
התנגנו חידושים ונישאו גם דרשות
ביידיש, עברית ,ובשפות חדשות.
בשמים ציווה אז בורא העולם:
"זה הזמן לשחרר את בני מסבלם !
משיח, קום נא ממקום מרבצך
ורד להציל את עמי - בטובך !"
עלץ המשיח, מהר התלבש
לארץ ירד במרכבת האש
דהר עד לבית המדרש הראשון
ופנה ליושבים בו בזו הלשון:
"אני המשיח ! באה הגאולה !
קול צקון תפילתכם לרקיע עלה
ועכשיו מתחילה פה תקופה מעולה !"
פסק הניגון, נפלה שם דממה
חבורת הלומדים נראתה המומה
וכל דמות שהיתה על הספר רוכנת
בדקה את הזר, ובעין בוחנת.
"זה אינו המשיח" ציחקק האחד
"כובעו מקומט, כמו נווד מפוחד"
ואחר העווה פרצופו כבטטה
כובעו של משיח עם שוליים למטה?"
חשב המשיח: "עם כאלה חוקים
לא מפליא שהם כאן ואני בשחקים...
אעלה השוליים ואף אגהץ
ולא יעליב אותי שוב איזה לץ."
עמד לו לרגע לאור הפנס
ישר כובעו והחליק המיכנס
ולבית המדרש השני כך נכנס.
"אני המשיח..." מילים רק הגה
ונדרש להציג תעודת מפלגה
שתעיד אם הוא שמאל או מרכז או ימין
כנדרש ממנהיג בעל אופי אמין.
"איזה כובע הדור !" "איזה בגד שחור !"
צחקו היושבים באולם מאחור
ובעודם מלעיגים בו בלא הפוגה
כבר החליף כובעו בכיפה הסרוגה.
"אי אפשר להפסיק משימות חשובות"
הרהר המשיח, פניו עצובות
"לא כל כך משנה מה מונח על ראשי,
אנסה מזלי במקום השלישי."
"אני המשיח..." החל להסביר
אבל שקט מתוח עמד באויר
"אתה המשיח? לא יעלה על הדעת !
מי שמע על משיח ללא שחור המגבעת?"
"דווקא יש לי מגבעת" גנח המשיח
ומיהר כובעו הישן להניח
אבל כל הקהל הקדוש שוב צחק
ואברך מצוין שם קרא ממרחק:
"איזה כובע הפוך, אולי גם הראש?
אם אף כובע ישר לא תדע לחבוש,
לקבל מלכותך מאיתנו תדרוש?"
הבין המשיח – זמנו לא הגיע
ופנה לדרכו חזרה לרקיע
אך פתאום הקיפוהו המון יהודים
חילונים, מסורתים, והרבה חרדים
חברים מן השמאל, הימין, ומרכז
כל אחד בנפרד בבגדו נאחז
"חכה, אל תלך, זה הכל אשמתם !"
ואיש על רעהו הרימו ידם.
התעצב המשיח: "אינכם מבינים"
מרכבתו כבר פונה אל שמי עננים
"חשוב ונפלא הוא לימוד התורה
אך נראה כי שכחתם עיקר במסורה"
הסתכלו היהודים זה בזה במבוכה
ממה בדיוק אין הדעת נוחה?
אמר המשיח: "הקשיבו היטב
ואתכם אלמד לכוון את הלב"
"למעט בדיבור, את הנפש לפתוח,
איש את רעו לאהוב, ולסלוח.
למדנים, סוחרים – יהודים הם כולם
אהובים כמו בנים על בורא העולם.
אם אתם מבקשים כבר לגאול את העם,
פתחו את לבכם וקבלו את כלם.
אהבו שכניכם ודברו בשבחם,
והקפידו רק על זאת - אהבת חנם !"
