מדוע קרתה השואה?
בנגוד לדעות המקובלות, רצח יהודים במחנות הרכוז הנאציים לא התחיל רק על ידי הגרמנים. למרבה הצער, אחד היהודים הראשונים שנרצחו במחנה רכוז היה תינוק יהודי שזה עתה נולד. הוא נרצח בידים יהודיות.
הורי ז"ל, שגרו בפולין, היו בין הראשונים שנלקחו למחנה רכוז בגרמניה. אמי היתה אז בהריון. אחי, שמעולם לא הכרתיו, נולד במחנה הרכוז. נשים יהודיות אחרות שגרו יחד עם אמי לקחו ממנה את התינוק. נשים אלה החליטו שכדי להציל את עצמן מהשומרים הגרמנים, הן צריכות להפטר מהתינוק. וזה בדיוק מה שהן עשו - רצחו את התינוק. יש תינוקים שנולדו במחנות ריכוז ושרדו את השואה יחד עם אמותיהם. אך אחי הגדול לא שרד. הוא נשלח למרומים ע"י נשים יהודיות, מאד מאד דתיות, עם חנוך פגום.
והאלקים, ששמע את אמי בוכה, הביט מלמעלה והכפיל את גזר הדין שלהן בששה מליון עותקים...
איפה היו כל הנשים האחרות? מה עשו הן כדי להציל את התינוק? איפה היו הרבנים של אותו דור שהיו אחראים על החנוך, מה עשו הם כדי למנוע את רציחת התינוק? הנשים החרדיות שרצחו את התינוק היו כולן מומחיות מאד בפרטים הטכניים של החיים הדתיים היהודיים. רק, חסרה להן הערכה לחיים של אחרים. האם אף אחד לא לימד אותן ששפיכות דמים זה יהרג ואל יעבור?
זה מה שקורה כשממציאים חומרות יתרות בין אדם למקום ומזלזלים במצוות שבין אדם לחברו. כל הרבנים לומדים היטב ומקבלים את סמיכתם לרבנות בדינים שבין אדם למקום. כמה רבנים אנו מכירים שנבחנו במבחן הסמיכה על הלכות חנוך או דינים שבין אדם לחברו? כמה זמן לומדים בנינו ובנותינו, ביחס לכל הנושאים האחרים, כיצד להתייחס אל אחרים בכבוד?
דודי ובנו הקטן, שהיו באגף הגברים של אותו מחנה רכוז, שמעו מה קרה והביאו לאימי שמיכות ואוכל. אימי, דודי, ובן דודי, זכו לשרוד ולהנצל. אחרי השואה הם ספרו לשאר בני המשפחה שנצלו, מה קרה. אבי, שהיה במחנה אחר, לא ידע מה קרה עד אחרי תום המלחמה. גם הוא זכה להנצל. אך, אחי הגדול לא זכה. הוא נשלח למרומים בידים יהודיות, מאד מאד דתיות, עם חנוך פגום.
הורי היו בין הזוגות הבודדים שהיו נשואים לפני השואה, עברו בנפרד את הגהינום-עלי-אדמות, וזכו להתאחד מחדש. הם שרדו, ספרו מה שקרה, והשאירו מסר חינוכי למחנכי הדורות הבאים.
הורי שמעו הרבה ניצולי שואה זועקים ושואלים: "למה?????? איך יכול האלוקים לעשות זאת לנו??????"
לאחרים לא היתה תשובה, אך להורי כן היתה:
"זה לא האלוקים שעשה זאת לנו. אנו עשינו זאת לעצמנו במו ידינו."
בדיוק כמו שאמר הנביא מלאכי (פרק א, פסוק ט) על הצרות שתוקפות את עם ישראל: "מידכם היתה זאת".
בנגוד לדעות המקובלות, רצח יהודים במחנות הרכוז הנאציים לא התחיל רק על ידי הגרמנים. למרבה הצער, אחד היהודים הראשונים שנרצחו במחנה רכוז היה תינוק יהודי שזה עתה נולד. הוא נרצח בידים יהודיות.
הורי ז"ל, שגרו בפולין, היו בין הראשונים שנלקחו למחנה רכוז בגרמניה. אמי היתה אז בהריון. אחי, שמעולם לא הכרתיו, נולד במחנה הרכוז. נשים יהודיות אחרות שגרו יחד עם אמי לקחו ממנה את התינוק. נשים אלה החליטו שכדי להציל את עצמן מהשומרים הגרמנים, הן צריכות להפטר מהתינוק. וזה בדיוק מה שהן עשו - רצחו את התינוק. יש תינוקים שנולדו במחנות ריכוז ושרדו את השואה יחד עם אמותיהם. אך אחי הגדול לא שרד. הוא נשלח למרומים ע"י נשים יהודיות, מאד מאד דתיות, עם חנוך פגום.
והאלקים, ששמע את אמי בוכה, הביט מלמעלה והכפיל את גזר הדין שלהן בששה מליון עותקים...
איפה היו כל הנשים האחרות? מה עשו הן כדי להציל את התינוק? איפה היו הרבנים של אותו דור שהיו אחראים על החנוך, מה עשו הם כדי למנוע את רציחת התינוק? הנשים החרדיות שרצחו את התינוק היו כולן מומחיות מאד בפרטים הטכניים של החיים הדתיים היהודיים. רק, חסרה להן הערכה לחיים של אחרים. האם אף אחד לא לימד אותן ששפיכות דמים זה יהרג ואל יעבור?
זה מה שקורה כשממציאים חומרות יתרות בין אדם למקום ומזלזלים במצוות שבין אדם לחברו. כל הרבנים לומדים היטב ומקבלים את סמיכתם לרבנות בדינים שבין אדם למקום. כמה רבנים אנו מכירים שנבחנו במבחן הסמיכה על הלכות חנוך או דינים שבין אדם לחברו? כמה זמן לומדים בנינו ובנותינו, ביחס לכל הנושאים האחרים, כיצד להתייחס אל אחרים בכבוד?
דודי ובנו הקטן, שהיו באגף הגברים של אותו מחנה רכוז, שמעו מה קרה והביאו לאימי שמיכות ואוכל. אימי, דודי, ובן דודי, זכו לשרוד ולהנצל. אחרי השואה הם ספרו לשאר בני המשפחה שנצלו, מה קרה. אבי, שהיה במחנה אחר, לא ידע מה קרה עד אחרי תום המלחמה. גם הוא זכה להנצל. אך, אחי הגדול לא זכה. הוא נשלח למרומים בידים יהודיות, מאד מאד דתיות, עם חנוך פגום.
הורי היו בין הזוגות הבודדים שהיו נשואים לפני השואה, עברו בנפרד את הגהינום-עלי-אדמות, וזכו להתאחד מחדש. הם שרדו, ספרו מה שקרה, והשאירו מסר חינוכי למחנכי הדורות הבאים.
הורי שמעו הרבה ניצולי שואה זועקים ושואלים: "למה?????? איך יכול האלוקים לעשות זאת לנו??????"
לאחרים לא היתה תשובה, אך להורי כן היתה:
"זה לא האלוקים שעשה זאת לנו. אנו עשינו זאת לעצמנו במו ידינו."
בדיוק כמו שאמר הנביא מלאכי (פרק א, פסוק ט) על הצרות שתוקפות את עם ישראל: "מידכם היתה זאת".
